סיפור מדהים של תענוג טורקי ביומני נרניה

פורסם בתאריך: 28 בינואר, 2020 | מחבר: רדהארנג רדהארנג

בפרק הראשון של הרומן הקלאסי של סי.אס. לואיס, "אסלן, מכשפה וארון בגדים", אדמונד פבנסי נכנס לארון בגדים ומועבר באופן קסום לממלכה מושלגת. מלכה לא ידועה, המגלמת מכשפה, שואלת את גיבורנו מה הוא הכי רוצה לאכול. הדבר הראשון שעולה בראשו הוא רחת טורקית ואז הוא אוכל קופסה בתיאבון.

לוקום נגזר מהמילה העות'מאנית "rahat ul-hulküm", כלומר הגרון המרגיע. הוא מוכר ונצרך באנטוליה מאז המאה ה-15. התענוג הטורקי, שנעשה בעבר עם תערובת של דבש, מולסה וקמח, הפך לנפוץ במאה ה-17 עם גילוי העמילן. במאה ה-18, מטייל אנגלי הציע לאורחיו את התענוג שלקח מאיסטנבול לביתו תחת השם Turkish Delight. והתענוג הטורקי נודע באירופה בשם זה לאחר מכן.

לפני שהתחיל לצייר, הצייר המפורסם פיקאסו עשה תנומה כדי לאמן את מוחו ולאזן את רמת הסוכר בדמו. הוא אהב את התענוג הטורקי מהרגע שבו אכל לראשונה והשתמש בו כהשראה.

לעונג טורקי אין תוכן מורכב, אבל זה לא קינוח פשוט להכנה, הוא דורש מומחיות. סופר יווני, שנכתב במגזין משנת 1894, כותב בפירוט את תהליך הכנת התענוג הטורקי, וקובע שיש לערבב שני אנשים באופן מסונכרן כדי למנוע את ההבדל בעקביות העמילן. לאחר שהמשחה נוצרה היטב, יוצקים אותה לתבניות עץ קטנות עם אבקת סוכר כדי למנוע מהסוכר להידבק. לאחר מכן יוצקים את תכולת התבניות הללו ליריעות שיש וחותכים לרצועות, ושוב חותכים את הרצועות הללו לקוביות קטנות. האינטנסיביות והמיומנות הנדרשת מתהליך התענוג הטורקי עשויות להיות הסיבה לכך שלא ניתן היה לייצר אותו בהצלחה באירופה. אנשים רבים ניסו לעשות זאת, אבל מה שהם עושים, לא היה זהה למה שתיירים קונים כשהם מגיעים לטורקיה.

יבוא של Turkish Delight לאנגליה החל בשנת 1861. מגזין Punch פרסם קריקטורה לסאטירה על אירוע זה, שהתגלה כמרגש באותן שנים.

גושי הטעם הללו הפכו לפופולריים כל כך, עד שיוצרו תענוגים שונים עם לימון, סיגלית, תפוח וסירופי פירות וארומה שונים כדי לפנות לטעמים שונים. מי שלא יכול היה לנסוע לאיסטנבול חווה את הטעם הזה מהתענוג הטורקי. כיום, הקינוח המסורתי הזה מיוצר בהרבה גרסאות חדשות עם תוספות חדשות, כולל שוקולד. תענוג טורקי ארוז באופן מסורתי בקופסה משושה מכוסה בשעווה כדי לכסות את חתיכות הסוכר ולמנוע יציאת אבקת סוכר.

מה הסיבה העיקרית שאדמונד בחר בעונג טורקי מבין כל אפשרויות האוכל והממתקים ומכר את שלושת אחיו למכשפה. שאלה זו חשובה במיוחד עבור אנשים שמכירים וצופים בתענוג הטורקי של אדמונד. פרק שלם מוקדש לזיכרונות האכילה של אדמונד, פינוק מיוחד שהוא חולק עם סבו, ומוסיף את התענוג כמספר XNUMX לעשרת הקינוחים המובילים. הגרסה של התענוג שאדמונד אוכל לא מוזכרת כאן, אבל רבים מניחים שזו גרסה בטעם ורדים. ההערה החשובה כאן היא שלואיס לא מפרט טעם, רק מציין שזהו התענוג הטורקי הטוב ביותר, כלומר 'כל חתיכה מתוקה וקלילה למרכז' אומר שהתענוג עשוי נכון, כלומר, הוא לא עשוי על ידי אנגלי.

לואיס התחיל לרשום את ההערות הראשונות שלו ב-1939 לסיפור שיהיה האריה, המכשפה והארון כשהוא יסתיים. הוא לקח הביתה כמה קבוצות בית ספר שברחו ללא הפצצה במהלך מלחמת העולם השנייה. ביניהם, נערה פליטה הסתובבה בלי משים במלתחה תוך כדי קריאת ספר.

עם זאת, הספר יצא לאור לקראת חג המולד בסתיו 1950.

בניגוד לאדמונד, לואיס חי בבלבול של ימי מלחמה, בתקופה שבה ניתן אוכל בכרטיס דו"ח. ב-26 ביולי 1942 נוספה לרשימה שניתן לקנות גם קונדיטוריה. כמובן שהיה צורך להירשם בחנות המוכרת ולהמתין בתורים ארוכים והכמות הייתה מוגבלת. התענוג הטורקי הגיע בכמויות מוגבלות והמחירים היו מופקעים.

בספר חג המולד הוא הנושא המרכזי, עם הקסם המרושע של המכשפה הלבנה בנרניה, זה תמיד חורף אבל אף פעם לא חג המולד. המצב העגום הזה מקביל לתקופות הקודרות של ימי מלחמה. מגבלת העצים הקשתה להגיע לעצי חג המולד, בעוד שהמגבלה על הקונדיטוריה הסתיימה בפברואר 1953. כשהמכשפה הלבנה שואלת את אדמונד מה הוא רוצה לאכול, הוא רוצה את התענוג הטורקי הכי קשה ויקר להשיג, אבל הוא עושה זאת. לא להסתפק בזה, אבל גם רוצה ממנה את חג המולד.

גיבור נרניה קיבל את שמו אסלן מהמילה הטורקית אריה. גורמים רבים השפיעו על בחירותיו של הסופר לואיס בפרטים שונים, אך רצונו של אדמונד להכין מאכלים טורקיים הונצח בתודעתם של צופים וקוראים רבים.

ברומן של לואיס, טורקיש דילייט משרת מטרה מאוד הומניטרית. עבור רבים מהקוראים, אדמונד הוא נמרץ, נלהב מהרווחים שלו, ונוכל כלפי אחיו. אבל כאשר אתה מעריך חששות בטיחות, עקירה וסבל באמצעות אמפתיה, אנו מכירים בכך שהילד למעשה פועל כפי שרובנו יכולים. התענוג הטורקי של אדמונד מייצג את השילוב של משפחתו, שבה אנשים עתידיים חיים בשלום, וטעמים מאושרים יותר יחד.

קטגוריות: בלוג מזון